• 077-9971010
  • הברזל 15 ת”א, בניין MDC מרכז רפואי עין טל רמת החייל.

מבנה העין

העין בנויה כמו מצלמה. יש לה את החלון הקדמי השקוף שמאפשר את כניסת האור(קרנית העין). יש לה את העדשה שתפקידה לרכז את האור בדיוק מרבי על פני הרשתית שהיא למעשה הפילים של המצלמה הזו. הרשתית מעבדת ומתרגמת את התמונה לזרם חשמלי אשר באמצעות עצב הראיה מופנה לפענוח במרכז הראיה שבחלק האחורי של המוח.

מבנה העין

ברור שכל פגיעה בשקיפות הקרנית (צלקות בקרנית) או בצורתה (קרטוקונוס) או עכירות בעדשה (קטרקט) או פגיעה ברשתית (הפרדות רשתית או ניוון מקולרי גילי) יכולה להשפיע על איכות וחדות הראיה. כמו כן כל פגיעה בעצב הראיה (חבלה או מחלות עצב הראיה או מערכת העצבים המרכזית) עלולה לגרום להחלשות או אובדן ראיה.

בכדי לאפשר צלילות וזכות מוחלטת של הקרנית והעדשה של העין חלקים אלו נבראו ללא כל דם. על כן, להבדיל משאר חלקי הגוף אשר מקבלים את החמצן ואבות המזון באמצעות זרם הדם, הם תלויים בהספקת חמצן ומזון ממקור שונה. במקרה של הקרנית משימה זו מוטלת על הדמעות. צרכיה של העדשה מסופקים על ידי נוזל צלול הקרוי נוזל הלשכה או מי הלשכה אשר מקיף את העדשה מכל הכיוונים.

בעין יש שני חללים. הראשון החלל שבין הקרנית והעדשה שנקרא הלשכה הקדמית. הלשכה הקדמית מלאה ב- נוזל הלשכה. החלל השני בין העדשה והרשתית נקרא חלל הזגוגית. חלל הזגוגית מכיל בתוכו מבנה דמוי חלמון של ביצה שנקרא זגוגית. בעין בריאה קיימים מנגנונים אשר עיקר תפקידם הוא שמירה על צלילות נוזל הלשכה והזגוגית. ברור שכל פגיעה בצלילות נוזל הלשכה והזגוגית (כמו למשל עקב המצאות של דם או חיידקים) יכול לפגום בחדות הראיה.

מי הלשכה הם שילוב של נוזלים ואבות המזון שאחרי סינון קפדני ביותר “מורשים” להיכנס לעין והם מספקים את הצרכים המטבוליות של העדשה והחלק הפנימי של הקרנית אשר כאמור אין בהם כלי דם.

יש וויסות מדויק ביותר של כמות מי הלשכה. מי הלשכה מיוצרים על ידי שכבת תאים שעוטפים את גוף העטרה ונספגים בחזרה אל מחזור הדם אחרי שהם עוברים דרך מבנה דמוי מסננת הקרוי טרבקולום שנמצא באזור הזווית שנוצרת בין הקרנית והקשתית. דחיפה קדימה של הקשתית לכיוון הקרנית גורמת להקטנת הזווית והפרעה בניקוז נוזל הלשכה. יצור עודף של מי הלשכה או הפרעה בספיגתם עלולה לגרום לעלית הלחץ התוך עיני.

רשתית העין בנויה ממספר שכבות של תאים. שכבת הפוטו רצפטורים אחראית לקליטת האנרגיה של האור והפיכתו לאנרגיה חשמלית. שכבה נוספת של תאים מעבדת את האנרגיה הזו והופכת אותה לאותות חשמליים שמועברים על ידי סיבי עצב הראיה אל מרכז הראיה בחלק האחורי של המוח. כאן הזרם החשמלי מתורגם לאותות כימים אשר בסופו של תהליך גורמים לתחושת הראיה.

העפעפיים, בלוטת הדמעות, והשרירים של גלגלי העיניים הם תוספות חיוניות לתפקוד התקין של מערכת הראיה.